Danny Lieblich (atzmi) wrote,

When you are old

In the last month or so, I've been attending a translation workshop, which antinous holds every other Wednesday in "Etz HaDaat". Much fun, highly recommended.
Anyway, for the last session We were asked to translate this poem by W.B. Yates.
After reading it for the first time, it immediately got me thinking about this.


And here's the result:

יבוא היום ועוד תשבי אל מול האח,
מלאת-שינה ואפורה, ראשך תנידי,
ופתע את הספר אז ידך תיקח,
קראי אותו לאט, ולעצמך תגידי
איך בעיניך רך היה אז המבט,
וצל עמוק הטילו הן על הפנים.
רגעי חינך חמדו גברים אז לא אחת,
אבל עכשיו... היו זמנים, היו זמנים.

רגעי שמחה וחן היו הם אז חומדים,
באהבת אמת, או אהבת כזב,
אך רק אחד מהם את נפש הנדודים,
ושינויי פניך ביגונם אהב,
ואל סורגי האח בצער תרכני,
חושבת: איך חלפו להן אותן שנים,
האהבה ברחה ההרה, תרטני,
ונחבאה בין כוכבים - היו זמנים...


And then, I said to myself: OK, now this time let's do it seriously...


But as you know, I can't help myself, so here's what I ended up with:

עוד יבוא היום, עוד יבוא היום, גם אם זה שנים יקח,
את תהיי זקנה, מלאת שינה ואפורה תשבי אל מול האח,
ספר קחי ליד, תקראי לאט, ותחלמי על המבט הרך
של עינייך אז, והצל אשר היה עמוק כל כך.

אהבו רבים בך את הרגעים המלאים שמחה וחן,
וגם את יופייך, וגם את יופייך, הם אהבו או לא או כן,
אך ישנו אחד, שרק הוא בלבד בך אהב את נפש הצליין,
ואת התוגות בפנייך תוך כדי השתנותן.

אז תתכופפי אל סורגי-האח הזוהרים בלב עצוב,
ותמלמלי: איך חלפה האהבה, הלכה בלי שוב,
נסה למרום, טסה כך פתאום, בין הרים ובין סלעים,
ובכוכבים, ובכוכבים, פניה נחבאים.
  • Post a new comment

    Error

    default userpic

    Your IP address will be recorded 

  • 1 comment